מאת: גיא פרל
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 8
מאמר זה עוסק בגישת "האבהות המפרה" (generative fathering) להבנת אבות, התערבות עמם ומחקר אודותם. גישת האבהות המפרה הופיעה בארה"ב במהלך שנות ה 90 ומאז היא מתפתחת ומשפיעה בארצות נוספות וישראל בתוכן. בבסיס הגישה עומדת ההנחה כי "לאבות יש, באופן בסיסי, את הציווי האתי, הרצון והיכולת להתחייב, לבחור, ליצור, לחנוך, לדאוג, לשנות, להתקשר ולתקשר – כל זאת למען הדור הבא". הנחת יסוד חיובית זו, גם אם כיום היא תשמע ברורה מאליה לרבים מאיתנו, איננה הנחת היסוד ששלטה בשיח האקדמי אודות אבות ואבהות בשנים שקדמו להופעת זרם האבהות המפרה. בין אבות לבין עולמות הטיפול והמחקר שררה אווירה של עוינות וחשדנות הדדית. תחושתם של אבות רבים שבאו במגע עם שירותי המשפט או הרווחה הייתה כי קיימות הנחות יסוד שליליות אודות מידת המוטיווציה שלהם, יכולותיהם הרגשיות, מידת המעורבות שלהם בחיי ילדיהם וכן הלאה. בתגובה, הדירו ועדיין מדירים אבות רבים רגליהם מתוכניות התערבות עם אבות.
לצד הנחות היסוד החיוביות שתוארו להלן, טוענים אנשי הגישה כי תפקידם של אנשי הטיפול והמחקר הינו להבין מה היא תרומתם הייחודית של גברים למלאכת ההורות. פלקוביץ מהכותבים הבולטים בגישת האבהות הג'נרטיבית, מנתח את הדוגמא הבאה: שני אבות יצאו עם ילדיהם לדיג. האב הראשון התיישב ליד בנו ושוחח עמו אודות נושאים רגשיים שונים. האב השני התמקם מעברו השני של הנהר והציע לבנו שיתחרו ביניהם מי ילכוד מספר גדול יותר של דגים. פלקוביץ שואל – מי מבין שני האבות הנו אב מעורב יותר? תשובתו הנה כי כל אחד מהם מעורב בדרכו. יש חשיבות גדולה לשיחה סביב נושאים רגשיים, אך גם לתחרות דיג יש מקום חשוב בקשר שבין אב לבנו. יצירת הזדמנות להתנסות בתחרות, אחד כנגד השני וכנגד הטבע, הנה סוג של מעורבות הורית שאל לנו להמעיט בחשיבותו. תהיה זאת טעות להעדיף סגנון מעורבות אחד על פני סגנון אחר. זאת ועוד, המצב הרצוי הוא בו אותו אב מצליח לאזן בין "שיחות נפש" לבין תחרויות.
הצורך להגדיר מחדש את המעורבות ההורית מעסיק רבות את אנשי האבהות הג'נרטיבית. לתפיסתם, הגדרות צרות של מעורבות הורית, המתייחסות רק אל רגעים בהם מתקיים קשר ישיר של טיפול, שיחה או משחק כאל מעורבות הורית, מובילות למסקנה כי אבות אינם מעורבים. אולם, אם מרחיבים את הגדרות המעורבות, וכוללים בהן גם סוגי מעורבות כדוגמת דאגה, תכנון כלכלי, מעורבות מחשבתית, זמינות, נוכחות חיה (being there) וכיו"ב, הרי שמקבלים הגדרת מעורבות התואמת יותר את סגנון הורותם של אבות ואת אורח חייהם. שוב, אין תחליף לשעות היקרות בהן משחקים, משוחחים, נוגעים ומטפלים, אך אין להמעיט בחשיבותם של סוגי המעורבות האחרים.
לגישת האבהות הג'נרטיבית הנחות יסוד נוספות. אמנה שתיים מהן:
א) אבהות איננה תפקיד או תפקוד של גברים – היא נובעת ממעמקי עולמם הפנימי. לגברים ציווי פנימי עמוק המניע אותם להיות אבות – האבהות אינה משהו שהם לומדים מבחוץ. לפיכך, תפקידה של סביבה תומכת לחשוף את הפוטנציאל הגלום באבות, לא ללמדם או לתקן ליקוי הקיים בהם לכאורה.
ב) היות והאבהות נובעת ממעמקי נפשם של גברים – גלומה בה הזדמנות התפתחותית עבורם. האבהות מעניקה לגברים הזדמנות להתפתחות מרכיבים רגשיים ובין אישיים, אשר התפתחותם עשויה הייתה להיעצר, אלמלא נענו לאתגרי ההורות. היכולת לקרבה אינטימית היא אחת היכולות הבולטות המוזכרות בהקשר זה.
התערבות מקצועית עם אבות ברוח גישת האבהות המפרה תכלול מספר מאפיינים בולטים:
א) הנחות היסוד ביחס למטרת ההתערבות תהינה חיוביות. אנשי הגישה לא יניחו כי קיים ליקוי באבהותם של המבקשים להשתתף בקבוצה או שמטרת הקבוצה לעורר באבות מוטיווציה למעורבות רבה יותר. ההנחה היא כי הרצון והיכולת קיימים. מטרת ההתערבות תהיה לזהותם, להדגישם ולהביאם לידי ביטוי, במידה ומסיבה זו או אחרת הם נחסמו.
ב) התערבות ברוח האבהות המפרה תהיה קשובה לחוויותו של האב. ההנחה היא כי גם אם נחוץ שינוי, הוא לא יתאפשר עד אשר יחושו אבות כי בראש מעיני המבקשים לסייע להם עומדים הניסיון להבינם, ללמוד על האבהות כפי שהיא נראית מבעד לעיניהם ולהכיר את מגוון הרגשות הפועלים בהם. כיצד אתה מרגיש כאב? מה מאפיין אותך בכאב? מהם הרגעים בהם אתה חש שהמלה "אבא" מתמלאת משמעות? יהיו השאלות הראשונות שיידונו בהתערבות מעין זו.
ג) מאפיין חשוב נוסף של ההתערבות יהיה "הכרת אזורי נוחות". כמעט לכל אב ישנם המקומות בהם הוא חש בטוח כהורה – מקומות בהם הוא חש כי הוא עושה את הדברים בצורה הנכונה ועל פי ציפיותיו מעצמו. במהלך ההתערבות יזהו אבות נקודות אלו, ייבחנו את "סוד ההצלחה" וינסו, אם הדבר נחוץ, להרחיב את מגוון הפעילויות בהם הם חשים בנוח.
ד) התערבות עם אבות תהיה "רגישה תרבותית". ישנן דרכים רבות להיות אבא והן מושפעות, פעמים רבות, מן התרבות בה מתקיימת האבהות או מן התרבות ממנה הגיעו האבות. בתהליך ההתערבות יזהו אבות את המורשת האבהית ממנה הגיעו ובתהליך של דיאלוג יבחנו אילו מרכיבים יקרים לליבם ובאילו מרכיבים הם מוכנים להכניס התאמות ושינויים. מטפלים ומנחי קבוצות ברוח הגישה מוזמנים לראות עצמם גם כתלמידים, המרחיבים את הבנתם אודות אבות ותפקידיהם בתרבויות שונות מאלו שלהם.
ניסיוני האישי כמטפל מלמד כי האבהות עשויה להוות שער אל עולמם הפנימי של גברים. פגשתי גברים רבים אשר לא היו מעוניינים להתבונן ברגשותיהם – עד לרגע בו החלנו לדבר על אבהותם. כאשר דברנו על אבהות התפרץ מאותם הגברים, "הבלתי מרגישים" לכאורה, רגש רב. הדיבור על האבהות, פתח מעין חלון דרכו יכלו להמשיך ולהתבונן על עצמם. כאשר מדברים עם גברים על אבהותם, פעמים רבות מתוארת תערובת מורכבת של רגשות כדוגמת אהבה שלא ניתן לתאר במילים, תחושות של אושר, משמעות ומלאות לצד תחושות כתסכול, כמיהה לקרבה, דחייה וכישלון. התבוננות בתערובת הרגשית המבלבלת והתחקות על מקורותיה, עשויה להיות הצעד הראשון לקראת שינוי.
לסיכום, גישת האבהות המפרה נשענת על הנחות יסוד חיוביות כלפי אבות. האבהות נתפסת כמרכזית בעולמו של הגבר ותהליך התפתחותו הנפשית. על פי הגישה, ישנן דרכים שונות להיות אב מעורב ועל גברים, כמו על אנשי המקצוע בתחומי הטיפול והחינוך, לגלות מה היא תרומתו הייחודית והחשובה של כל גבר למלאכת ההורות.
* גיא פרל, עובד סוציאלי Msw, פסיכותרפיסט יונגיאני, מנחה קבוצות ומדריך. עובד בקליניקה פרטית במבשרת ציון, מלמד באונ' העברית