מכון יסודות - יוזמות חברתיות

  • Full Screen
  • Wide Screen
  • Narrow Screen
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

קליניקת מומחים

consulting-smallבין תחומי ההתמחות של הקליניקה: ייעוץ משפחתי, ייעוץ זוגי, גישור בין הורים וילדים.

לחצו כאן לקבלת פרטים נוספים

עיתון יסודות

newspaper-smallהעיתון מספק מידע מקיף במגוון התחומים בהם עוסק המכון...

לחצו כאן לצפייה בגליונות העיתון

שאלו את המומחים שלנו

p-forum-small

הורים ובני נוער מוזמנים לשאול ולקבל ייעוץ ראשוני. לחצו כאן כדי לשלוח שאלה

לחצו כאן לצפות בשאלות ותשובות שפורסמו

מציג מאמרים לפי תגית: נוער סמים
חמישי, 05 ינואר 2012

פעילות בנושא סמים

רציתי לומר תודה ושהיה מצויין הסדנא שאביטל העבירה ביום ראשון לעמיתים. כמובן שגם אמרנו לה , רחלי ואני , באופן אישי.

הדיון , העידוד לחשיבה, האיתגור האינטלקטואלי כפי שאביטל הביאה איתה ,היה מרענן ושונה ממה שאנו "רגילים" לאורך השנים.

אז המון תודות,

אסנת, מעלה שחרות, קיבוץ יטבתה


פורסם ב המלצות

בקרב אנשי מקצוע הנפגשים עם בני-נוער קיימת תחושה שבשנים האחרונות חלה עליה במספר המשתמשים בסמים ואלכוהול בקרב בני-נוער. להלן עיקרי הנתונים מסקר אפידימיולוגי שהתבצע על ידי הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול בשנת 2005.

מנתוני המחקר עולה כי כ-10.5% מבני הנוער השתמשו בסמים. הנתון אינו כולל שתייה של משקאות אלכוהוליים. הסמים הנפוצים ביותר בקרב מתבגרים הינם החומרים הנדיפים (הכוללים בין היתר גז מזגנים, דבק מגע, גז צחוק וגז מציתים). כ-16% מבני הנוער דיווחו על שימוש בחומרים נדיפים כאשר גיל 13 מהווה את הגיל הממוצע לשימוש.

הסם הלא חוקי הנצרך ביותר בקרב בני-נוער הינו מריחואנה ועד גיל 18 כ-6% מילדינו יתנסו בעישון מריחואנה. בכיתות י"ב 11% מהמתבגרים התנסו בעישון מריחואנה.

על פי הנתונים מחצית מילדי מדינת ישראל שתו מנת משקה אלכוהולי בשנה האחרונה, לא למטרת קידוש או דת, כאשר כל ילד רביעי בגילאי 12-18 השתכר לפחות פעם אחת וכל ילד חמישי שתה לפחות 5 מנות שתייה במהלך החודש האחרון.

עוד נמצא כי תלמידים המדווחים שהחלו לעשן ולצרוך משקאות חריפים בגיל צעיר יחסית, מדווחים גם על שימוש רב יותר בסם לא חוקי כלשהו בשנה האחרונה. עישון סיגריות ושימוש בסמים לא חוקיים נעשה בד"כ עם חבר טוב או במסיבה עם חברים. משקאות אלכוהוליים נצרכים בדרך כלל במסיבה או עם בן משפחה. בנים משתמשים בסמים יותר מבנות חוץ מאשר בחומרים נדיפים.

נמצא שרמת חילוניות גבוהה יותר קשורה לעישון רב יותר, לשתיית משקאות אלכוהוליים רבה יותר ולשימוש רב יותר בחומרים לא חוקיים (בעיקר בקנביס). תלמידים מהחינוך הממלכתי הדתי מעשנים פחות ומשתמשים פחות בסמים לא חוקיים, אולם משתמשים יותר בחומרים נדיפים. במגזר הלא יהודי פחות מעשנים, פחות צורכים משקאות אלכוהוליים ופחות משתמשים בחומרים נדיפים. לעומת זאת, במגזר זה משתמשים יותר בסמים אחרים.

ככל שהתלמידים גדלים, הם מעשנים יותר וצורכים יותר משקאות אלכוהוליים ומשתמשים יותר בסמים לא חוקיים (בעיקר בקנביס).

למצב משפחתי ולנוכחות הורית יש קשר ישיר לשכיחות השימוש. במשפחות בהן הורי התלמיד גרושים, פרודים או שאחד מהם נפטר, הסיכוי לשימוש בסמים ואלכוהול עולה. תלמידים עולים מדווחים על יותר עישון, שתיית משקאות אלכוהוליים ושימוש בחומרים לא חוקיים (בעיקר בקנביס). עם זאת, תלמידים שהוריהם בעלי השכלה גבוהה מדווחים יותר מאחרים על עישון, שתיית משקאות אלכוהוליים ושימוש בקנביס.

כצפוי, קיים קשר בין נשירה סמויה לשכיחות השימוש. תלמידים שנעדרו שבעה ימים או יותר מבית הספר במהלך 30 הימים שקדמו לסקר דיווחו על שימוש רב יותר בכל המדדים.

בקרב נוער בסיכון נמצא שכאשר המתבגר מתמצא בסמים ויודע כיצד להשיגם, כשעמדותיו והתנהגויות כמו אלה של סביבתו החברתית תומכות בסמים, הסיכוי לשימוש גבוה יותר. עוד נמצא שתיקים במשטרה, מכות, נהיגה במכונית ללא רשות, בילוי בפאב, מסיבות טראנס וכו', קשורים לשימוש רב יותר בסמים. כמו כן, חוסר קרבה להורים נמצא כקשור ליותר עישון ושימוש במריחואנה.

על פי נתוני המחקר, המשתנים העיקריים שמנבאים את השימוש בסם כלשהו הינם:

  • הורים בעלי עמדות חיוביות כלפי סמים (על פי תפיסת ילדם).
  • חברים המשתמשים בסמים ומציעים אותם לתלמיד.
  • מצבי דיכאון.
  • התנהגות סיכונית של התלמיד עצמו.
  • בילוי במוקדי בילוי (פאב, דיסקוטק ומסיבות טראנס).

נתונים מתוך דו"ח הרשות למלחמה בסמים: השימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב תושבי מדינת ישראל – 2005.

מערכת החינוך משקיעה משאבים רבים בשילוב הורים בתוכניות מניעה בית ספריות. עם זאת, לעיתים קרובות בתי ספר נמנעים מלהפעיל תוכניות עם הורים בשל היסטוריה של כישלונות בכל הקשור להגעת הורים לתוכניות. למרות הקושי הקיים לכל העוסקים במלאכת המניעה, ברור שלהורים יש את התפקיד המרכזי במניעת מצבי סיכון ובחינוך למניעה. לאור זאת, קיימת חשיבות רבה לשתף ולערב הורים בכל דרך אפשרית בתוכניות ולא להשאיר את מלאכת המניעה לפעילויות המיועדות לתלמידים בלבד.

סיבות לקשיים בשיתוף הורים בתכניות מניעה בשל התנהגות הורית:

למספר רב של הורים אין זמן "להיות הורים" ולהגיע לפעילויות בית ספריות. לא מעט הורים עסוקים יותר בצרכים הכלכליים של ילדיהם ופחות בצרכים החינוכיים. חוסר הנוכחות ההורית מקשה על הורים לבסס סמכות הורית ולהתמודד בצורה יעילה עם מצבי סיכון. חלק לא מבוטל מההורים נמנעים מלהתמודד בצורה אסרטיבית עם ילדם בשעת הצורך, תקשורת הנדרשת על מנת למנוע מצבי סיכון, כולל תקשורת אסרטיבית עם ילדים המתנגדים שהוריהם ייטלו חלק בפעילויות בית ספריות. לא אחת שמעתי הורים שלא הגיעו לפעילות כי "הבן שלי לא הרשה לי". ישנם ילדים המונעים מהוריהם להגיע לפעילויות בצורה עקיפה ובצורה ישירה.

סיבה נוספת קשורה לקשיי שפה של חלק מההורים, בעיקר הורים עולים מחבר העמים ויוצאי אתיופיה. כיום יש מעט תוכניות בחינוך הפורמאלי המנסות להתמודד עם תחושת הניכור, הזרות וחוסר ההבנה שהורים עולים חווים, ולכן הם לא מגיעים לפעילויות.

כמו כן ישנם הורים "שחיים בסרט" כפי שבני-נוער נוהגים לציין. לא אחת אני שומע הורים המציינים שהפעילות "לא קשורה לילד שלי ". הורים רבים לא יודעים מה קורה עם ילדם במרחבים שבהם הם לא נוכחים ומאמינים שמצבי סיכון לא קשורים לילדים שלהם.

סיבות לקשיים בשיתוף הורים הקשורים למערכת החינוך:

תפיסת בית הספר ודפוסי ההתמודדות של המערכת החינוכית תורמת גם היא לא אחת לקושי של שילוב ושיתוף הורים במלאכת המניעה. ראשית, ניתן לראות בחלק לא מבוטל מבתי הספר חוסר מוטיבציה של הצוות החינוכי (בעיקר המורים) לשלב ולערב הורים בתוכניות מניעה. הסיבות כוללות בין היתר עומס עבודה, תחושת ייאוש של אנשי החינוך מניסיונות כושלים, חוסר במסורת בית ספרית לגבי שותפות ומעורבות הורית ופחד מהורים ומתגובות הורים. לעיתים, כאשר אנחנו מגיעים לקיים פעילויות הורים-ילדים בבתי ספר, אנחנו צריכים "להרגיע את הצוות החינוכי" בשל המתח הרב שבו הוא נמצא בגלל מהמפגש עם ההורים.

סיבות נוספות קשורות לדפוס היחסים והתקשורת בין הצוות החינוכי להורים. רוב בתי הספר, בעיקר חטיבות ביניים ותיכונים, יוצרים קשר עם הורים בנושאים הקשורים ליכולות הקוגניטיביות והלימודיות של הילד, בהקשר לאירועי חרום או בעקבות ביקורת של ההורים כלפי המסגרת החינוכית. כמעט ולא קיימת חשיבה משותפת ופעילויות חווייתיות המערבות ומשתפות הורים באופן רציף.

כמו כן, משאבים מוגבלים, חוסר חשיבה יצירתית ושווק לא יעיל של תוכניות, תורמים גם הם לקושי הקיים בשילוב הורים.

כיצד ניתן לשלב הורים בפעילויות המניעה הבית ספריות?

מניסיוננו בעבודה עם מספר רב של בתי ספר, ניתן לראות דפוסי עבודה בית ספריים המובילים להצלחה בשילוב הורים בתוכניות. להלן רשימה חלקית של דפוסים אלו:

  • בתי ספר המשתפים הורים בתוכניות בצורה ממוקדת וקצרת טווח.
  • בתי ספר עם מסורת של שותפות ומעורבות הורית על בסיס אמפאתי.
  • בתי ספר שמשתפים בצורה פעילה וועדי הורים בתהליכים חינוכיים.
  • בתי ספר שלא נרתעים מלהשתמש בכל האמצעים האפשריים על מנת לשווק את הפעילויות.
  • דרישה חד משמעית למעורבות והגעת הורים, כולל הטלת סנקציות כלפי תלמידים שלא מגיעים לפעילויות.
  • תוכניות שהורים וילדים מגיעים יחד לפעילויות.
  • בתי ספר שלא מאוימים מביקורת של הורים, אלא רואים בה הזדמנות ליצירה משותפת.
  • בתי ספר הרואים בחיזוק הקשר עם ההורים כמטרה המעוגנת בצורה שיטתית בסדר היום הבית ספרי.
  • בתי ספר שלא נבהלים מכישלונות ורואים את השיתוף כתהליך.

כיצד ניתן לקדם שותפות של הורים בתוכניות הבית ספריות?

  • לחזק את האמונה הפנימית בחשיבות הקיימת בשיתוף הורים בקרב מורים.
  • לחזק שותפות הורים פעילה בתהליכים חינוכיים המתרחשים בבית הספר ולהגביר את הציפייה והדרישה מההורים למעורבות, כולל מעורבות וועדי הורים בתכנון, קבלת החלטות ושווק.
  • להימנע מלראות בהורות המודרנית הורות במשבר, אלא הורות בשינוי. הורות הזקוקה להדרכה בתוכניות קצרות טווח בהן מתקיימת תקשורת ישירה בין ההורים לילדיהם ולא רק מפגשים בהם ניתן ידע להורים.
  • להעביר מסר להורים שבלעדיהם, יכולת מערכת החינוך להתמודד עם הבעיה מוגבלת.

עצות לבתי ספר המעוניינים לשווק תוכניות המשתפות הורים ביתר יעילות:

  • שימוש באמצעים אלקטרוניים כולל דוא"ל, SMS ואתר בית הספר.
  • ניצול אסיפות הורים לשווק תוכניות ותזכורות לגבי פעילויות עתידיות כולל עלוני הסברה.
  • דיוור הזמנות לפעילויות הורים ישירות לבית ההורים.
  • יצירת קשר ישיר עם ההורים כולל טלפונים.
  • לעודד עבודה מערכתית ולא לראות בתוכניות "פרויקט של היועצת".
  • דרישה מההורים למעורבות בתהליכים השונים.
  • פרסום התוכניות בכל דרך אפשרית.

מאמר זה מנסה לעשות סדר בכל הקשור לסמים הזיוניים. ננסה להבין מה הם סמים הזיוניים בכלל וסמים הזיוניים בתרבות הפנאי בפרט ואת ההשפעות של חומרים אלו על התודעה.

אם נשאל כל אדם ממוצע ברחוב מה משמעות המושג "פצצות לגבות" ומה הוא מקורו, ספק אם הוא יידע לענות נכונה, אם כי ברור כי ייקשר את המושג לשפת הסלנג של הנוער כיום. אולם מקורו של המושג אינו בנוער של שנות ה-2000 ופירושו אינו קשור למלחמת לבנון השנייה או לקסמים בשדרות.

המושג "פצצות לגבות" נולד אי שם בשנות ה-80 המאוחרות, כאשר תרבות הטראנס ומסיבות הטבע חדרו עמוק לשוק הבילוי הישראלי והוא ביטא מצב נפשי של הזיות ועיוות חושי בעקבות נטילת סמי הזיה. צריכת סמי הזיה בישראל הייתה נפוצה בעיקר בקרב צעירים בני 20-30 שיצאו לחגוג ביערות הכרמל, בהרי ירושלים או במרחבים האינסופיים של הערבה, כאשר השילוב בין נוף פראי, מוסיקת טראנס קצבית וסמי הזיה, היה שילוב מנצח ששרידיו קיימים עד היום, אם כי בעוצמה פחותה. יחד עם זאת תרבות נטילת סמי ההזיה והסלנג המחובר אליהם לא נעלמו כלל. סמי המסיבות ההזיונים אשר נלקחים לא רק בהודו הרחוקה או בדרום אמריקה הפראית, אלא גם במעונות סטודנטים באוניברסיטה, במסיבות סוף שנה בתיכונים או סתם בזמן שקיעה רומנטית על חוף הים, הנם חלק מהותי בתרבות הפנאי של בני הדור הצעיר כיום, כבר מגילאי 14-15 ועד לשנות ה-30 המאוחרות.

ישראל מוצפת בסמי הזיה שונים והיא נחשבת כיום למוקד משיכה לצרכנים של סמים כאלו ולסוחרים שיספקו את הסחורה. בין הסמים הנפוצים ניתן למצוא כמובן את ה "טריפ" – חתיכת קרטון קטנה הטבולה בחומר הנקרא L.S.D, המוכר והידוע משנות ה-60 בארה"ב. כיום בישראל ניתן להשיג את ה"טריפ" גם כנוזל המכונה בשפת הצרכנים "ליקוויד". סם ה"אקסטזי" שנצרך בישראל בכמויות נכבדות, מיליוני כדורים בשנה, וגם הוא נמכר כיום כנוזל "טיפות M.D.M.A" - יכול לגרום להזיות שמיעה וראייה לצד פגיעה בתפקוד מרכז הרגשות במוח (המערכת הלימבית). גם ה"קוקאין", שצריכתו יכולה לגרום להזיות, נחשב כיום לפופולארי מאוד במסיבות ומועדוני ריקודים, אם כי בשל עלותו הגבוהה יחסית, בד"כ ידם של בני נוער אינה משגת אותו.

בנוסף ניתן כמובן למצוא סמי הזיה שונים בקיוסקים המכונים גם "פיצוציות". ה"חגיגת" מוביל כיום בראש סמי הפיצוציות, גם אם הוא לא חוקי. אליו מצטרפים סמים רבים ששמותיהם משתנים כל העת כגון: צונאמי, יסמין, דרגון פלאיי ועוד. סמי הזיה נוספים ניתן להשיג מסוחרים אשר עוסקים בסחר לא חוקי של תרופות ותכשירים רפואיים. אחד הידועים ביותר הנו ה"קטמין", סם הרדמה חזק המשמש למשל לטיפול בסוסים. "דבק מגע" יכול גם הוא לגרום להזיות, כאשר הוא נצרך בכמויות גבוהות ולמעשה זהו חומר מאוד נפוץ בין המתבגרים, בעיקר בשל היותו חוקי. צמחים למיניהם, כולל כאלו שיתכן וצומחים בגינה מאחורי הבית שלנו יכולים גם הם כמובן להפוך לסם מסוכן כגון ה"דטורה" המפורסם, בעל הפרח הלבן והקוצים החדים, שזרעיו רעילים ומסוכנים מאוד. יחד עם זאת מעטים המקרים בהם ידוע על שימוש בצמח זה כסם.

ישנם כמובן, גם את "פיטריות ההזיה" (פטריות הקסם) אשר מגיעות היישר מאמסטרדם או הודו ונוחתות בישראל חלקם לאחר שהוזמנו באמצעות האינטרנט, זאת למרות שהצרכן הישראלי ידוע כשומר מרחק מפטריות הקסם בארץ ומחכה בד"כ להזדמנות להשתמש בהן מעבר לים.

למרות הרשימה המכובדת הנ"ל, חשוב להדגיש כי למעשה גם סמים הנחשבים "רכים" יחסית יכולים לגרום להזיות שמיעה ו/או ראייה ולעיוות בתפיסה החושית. רבים ממשתמשי המריחואנה או החשיש מדווחים כי הם חוו הזיות במהלך שימוש בצמח ה"קנביס". גם אלכוהול בכמויות נכבדות יכול לגרום לפגיעה בתפיסה החושית למרות שהוא לא נחשב סם הזיה.

קשה לבקש מאנשים שחוו הזיה בעקבות סמים להסביר את אשר חוו. גם דר' הופמן המפורסם, שחווה את השימוש ב L.S.D, כבר בשנות ה-30 של המאה העשרים לא הצליח לתאר במדויק את אשר חווה. יחד עם זאת, חשוב להבהיר כי הזיה מסמים היא למעשה פגיעה בתפקוד התקין של המוח. הפרשנות שנותן המוח למסרים המגיעים מהחושים אינה תואמת את המציאות. מבחינת צרכן הסמים, המציאות המתגלה לו בזמן ההזיה יכולה להיות שונה בתכלית מזו שאכן קיימת. מכאן, המרחק להתנהגות מסוכנת וקטלנית מתקצר.

"פצצות לגבות" זהו לא רק סלנג של בני נוער, אלא תפיסת עולם, דרך חיים ומציאות שעולה על כל דמיון, שניתנת להבנה רק אם משתמשים בסמים.

* כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת מרצה ומנחה קבוצות בנושא התנהגויות סיכון וגיל ההתבגרות .

אם הסמים היו רק חוויה חיובית, לא היה צורך במרכזי גמילה, כפר איזון, בתי חולים פסיכיאטריים. הבעיה היא שאף פעם אתה לא יודע מתי ומה יקרה לך. מתי יהיה לך התקף חרדה, דיכאון, פסיכוזה, ירידה במוטיבציה ללימודים ולקיום קשרים חברתיים. השאלה מה המחיר והאם אתה מוכן לקחת את הסיכון (אורלי קורן).

"כפר איזון" הינו כפר טיפולי-שיקומי חדשני וייחודי, שהוקם על-מנת להעניק מענה הולם לצעירים וצעירות שנפגעו פגיעה נפשית עקב שימוש בסמי הזיות או מסיבות אחרות, לרב במהלך טיול תרמילאים בחו"ל ולאחר השרות הצבאי.

בסקר שנערך ע"י פרופסור ישראל פוטסמן, מנהל היחידה למחלות זיהומיות בבית-החולים "בני ציון" שבחיפה, נמצא כי 66.2% מכלל התרמילאים הישראלים המטיילים במזרח הרחוק משתמשים בסמים במהלך הטיול. 50%מכלל התרמילאים שהשתמשו בסמים עשו זאת באופן יומיומי ו24%- מכלל התרמילאים השתמשו בסמים בפעם הראשונה במהלך הטיול.

הערכות הרשות למלחמה בסמים מעלות כי כ-2000 תרמילאים בשנה מפתחים התנהגויות אבנורמליות כתוצאה משימוש בסמים במהלך הטיול. כ 600- מהם נאלצים לחזור לארץ כדי לקבל טיפול וכמה עשרות זקוקים לחילוץ מיידי.

אוכלוסיית הנפגעים המגיעים לכפר הנם תרמילאים, נפגעי סמים, נפגעי משברים רוחניים, נפגעי סמי הזיות בארץ (מסיבות טבע ומועדונים) ומכורים לקנביס וקוקאין.

"כפר איזון" ממוקם על חוף יפיפה, סמוך לקיסריה. כשנכנסים לכפר האווירה המרגיעה והמשרה ביטחון משתלטת מידית. נסעתי לכפר איזון להיפגש עם עומרי פריש, מנהל הכפר, ואורלי קורן, סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית ומדריכה בכפר, כדי ללמוד ממקור ראשון על הנפגעים המגיעים לטיפול בכפר, על שיטות הטיפול ועל ניסיונם בדרכי מניעה יעילות.

מהו כפר איזון ולמי הוא מיועד?

אורלי: החודש חגגנו שבע שנים להקמת הכפר בערב התרמה מרגש. הכפר הוקם מתוך צורך שנוצר בעקבות זיהוי אוכלוסיית תרמילאים שנקלעו למשבר נפשי בעקבות שימוש בסמים שלא הייתה מסגרת טיפולית מתאימה עבורם והמשפחות לא ידעו מה לעשות. האופציה הייתה בתי חולים פסיכיאטריים, שהם חוויה קשה למטופל, לא מתאימה לכולם וכמובן שקיימת גם הסטיגמה לאחר מכן. הייחודיות של הכפר היא החזרה למסלול חיים מתוך עיבוד החוויה וחיזוק האמונה בעצמי. כל זה נעשה דרך טיפול פרטני, פעילויות קבוצתיות שתומכות ומשקפות ועל ידי קבוצות דינאמיות ויצירתיות, ובנוסף קיימים גם טיפולים הוליסטיים (יוגה, שיאצו, קונג פו). המטרה היא להחזיר את האדם לעצמו דרך הטיפול הנפשי והגופני.

מי האוכלוסייה שמגיעה לכפר ?

עומרי: הכפר מוגדר לתרמילאים וצעירים במשבר בטווח הגילאים 20-35. אצל הרוב המכריע סמים מהווים טריגר למשבר. לרוב סמי הזיות; וחלקם הקטן נכנס לקטגוריה של משברים נפשיים-רוחניים לאחר מדיטציה, פגישה עם גורו, שהייה באשרם ועוד. המשבר הנפוץ הוא התקף פסיכוטי. רוב האנשים שמגיעים לכפר הינם מטיילים ובליינים שנפגעו משימוש בקנביס, L.S.D , אקסטזי, פטריות הזיה וסאן פדרו.

אורלי: רובם חבר'ה צעירים מטיול במזרח, מכירת תמונות בספרד, אוסטרליה, דרום אמריקה, אפשר להגיד בעצם שמכל מקום שיש בו תרבות צריכת סמים. יש גם חבר'ה מהארץ שהיו בפסטיבלים, מסיבות טבע, שהשתמשו עם חברים. חלק מהמטופלים מגיעים במהלך תקופת דיכאון כתוצאה משימוש בקנביס, לוקח זמן עד שהסביבה מזהה את המצב או שהמשתמש עושה את הקישור בין הדיכאון וצריכת הסמים.

מהו מסלול הטיפול בנפגעים ?

המטופלים מגיעים בדרך כלל לתקופה של שלושה עד ארבעה חודשים. לדוגמא, אם הגיע אדם עם פסיכוזה, בשלב הראשון עיקר הטיפול הוא טיפול פסיכיאטרי: כדורים, אחזקה ושמירה על מנת שלא יפגע בעצמו או בסביבה, שלב שאורך בסביבות חודש. בשלב השני, אחרי הפסיכוזה מגיע שלב של דיכאון פוסט פסיכוטי: האדם חוזר למציאות אבל נמצא בדיכאון קליני, מרגיש חווית ריקנות, חוסר משמעות בחיים ואיבוד עצמי. זוהי תקופה מסוכנת, והיו אף מקרים של התאבדות כתוצאה מהתחושות הקשות במפגש עם המציאות. זה השלב המשמעותי של הטיפול, שכולל שמירה ותמיכה רגשית במטופל. חלק מהעניין הוא שהאנשים שנפגעו הם אנשים נורמטיביים שעשו בגרות, שירתו בצבא אפילו ביחידות קרביות, והגיעו למצב שבו ההורים שלהם נאלצו להחזיר אותם לארץ. חוויה שמאד מערערת את הביטחון ומעלה שאלות "מי אני?", "האם אני אדם שפוי?". חלק מהמטופלים מגיעים בעקבות התפרצות מחלת נפש כתוצאה מהשימוש. זו נקודת האל-חזור. במקרה כזה, העבודה העיקרית של צוות המטפלים בכפר עם המטופל היא הכרה במחלה והתמודדות עם החיים כחולה נפש.

החבר'ה שמגיעים בעקבות התמכרות בעיקר לקנביס, קוקאין וחגיגת נשארים בכפר לתקופה של חמישה חודשים. במקרים האלו יש צורך להכיר בהתמכרות כמחלה, והדבר בא לידי ביטוי במגמת טיפול נוקשה יותר, ולכן התנאים בהם הם נמצאים מגבילים יותר. חשוב להבין שאלו אנשים שיעשו הכול כדי להשיג את הסם. הגמילה מקנביס מלווה לעיתים בקשיי שינה כך שהם זקוקים לכדורי שינה. בנוסף ישנם התקפי זעם ועצבים, חוסר שקט, ריקנות. בדרך כלל הסם ממלא את התחושות האלו, וכאשר מטפלים בהתמכרות, קיים הגעגוע לסם. עם האנשים האלו עיקר העבודה היא רכישת כלים חדשים להתמודד עם החיים.

מהן הפגיעות האופייניות לחבר'ה שמגיעים לכפר ?

עומרי: קודם כל, אחוז גדול מהמטופלים מגיעים במצבים פסיכוטיים או במשבר נפשי. אנשים עוברים ממסגרת נוקשה, צבאית, לחופש מוחלט, שזו חוויה מערערת בפני עצמה, וכשמכניסים את הסמים ובדרך כלל בכמויות גדולות ומסוגים שונים, אז הסיכוי להיכנס למשבר עולה. יש גם כאלו שנשרטים ממשהו שלקחו במסיבה.

אורלי: ישנם שלושה סוגים של פגיעות נפשיות בעקבות שימוש בסמים:

פסיכוזה מאנית כוללת מחשבות גדלות, תחושה של כוחות, חיבור לכוח עליון, הסתכלות על כסף כחסר משמעות. קל מאד לזהות אותם: הם נמצאים כל הזמן במצב של "טורבו", מוציאים סכומי עתק בזמן קצר, לא אוכלים, לא ישנים, מאד רזים. כמו מכונית שנוסעת בפול גז בלי דלק. לדוגמא אנשים שחושבים שהם המשיח. זהו משתמש שתוך 2 דקות כל הכפר יודע שהוא הגיע. מתפשט, עושה שטויות, צועק, מייצר הרבה רעש סביבו כך שאי אפשר להתעלם ממנו.

פסיכוזה פרנואידית אנשים שחושבים שהכול חלק מקונספירציה שנרקמה סביבם: מסתובבים בתחושה שמצלמים אותם, כל האנשים שסביבם הם אנשי שב"כ, מוסד או סוכני משטרה סמויים, אין אמון באף אדם, אפילו לא בבני משפחה עד כדי כך שאדם חושב שההורים שלו הם בעצם כפילים. האנשים האלו חווים חוויה של בדידות ופחד נוראיים. קיים קושי גדול לגייס אותם לטיפול כיוון שהם לא מאמינים לאף אחד.

הנפגעים השקטים אנשים שבעצם חל שינוי התנהגותי בחיים שלהם, לדוגמא: אדם שנורא אהב להיות מוקף בחברים נכנס לחרדה כשהוא צריך להיכנס לחדר עם אנשים,

או דיכאון שהזדחל, או אדם ששוקע לאט לאט בדיכאון ואז יש חוסר מוטיבציה לעשות דברים. הם נפגעים שלא מופיעים בסטטיסטיקות, אני מעריכה שיש המונים כאלה.

עומרי: בשלוש השנים האחרונות ישנה תופעה חדשה בקרב משתמשי הקנביס: שליש מהמטופלים הפסיכוטיים מגיעים מפסיכוזה שאירעה אך ורק משימוש בקנביס, ללא שימוש בסמי הזיה אחרים. אנו נתקלים בכל מיני סוגי משתמשים בקנביס:

המשתמש המזדמן - לא מתארגן על חומר, כשיש הוא מעשן, אם אין אז לא מעשן, פעם כן פעם לא.

מעשני הערב קמים בבוקר, מתפקדים תפקוד מלא, מעשנים מספיק שעות לפני יום העבודה הבא, מעשנים בכמויות משתנות. ישנם את מעשני כל יום המגיעים בהדרגה לשימוש יום יומי, ויש את מעשני כל יום כל היום - קם בבוקר, פותח את העיניים, לפני העבודה, במהלך העבודה, בערב לפני השינה, כל יום מעשן במהלך כל היום.

קנביס הוא סם חברתי שבהתחלה לוקחים אותו כדי להיפתח, להשתחרר, להתחבר עם אנשים. האבסורד הוא שבסוף הסם יוצר בידוד, אנשים נשארים לבד בבית ומעשנים. אם הסמים היו רק חוויה חיובית לא היה צורך במרכזי גמילה, כפר איזון, בתי חולים פסיכיאטריים. הבעיה היא שאף פעם אתה לא יודע מתי ומה יקרה לך. מתי יהיה לך התקף חרדה, דיכאון, פסיכוזה, ירידה במוטיבציה ללימודים ולקיום קשרים חברתיים. השאלה מה המחיר והאם אתה מוכן לקחת את הסיכון?

תופעה נוספת הם נפגעי החגיגת. מדובר בסם זול, זמין, קל להשגה, נמכר בפיצוציות בשמות שונים (אבקה לבנה, G...). שלושה כדורים נמכרים ב-100 שקלים ובדרך כלל נוהגים לשלב את החגיגת עם שתית אלכוהול. יש שתי בעיות מרכזיות עם החגיגת: הראשונה, זמינות בשל המחיר הזול ונגישות גבוהה. הבעיה השנייה נובעת מהדימוי של החגיגת כ"סם תמים", כשבפועל הפגיעות מהסם הן נפשיות ופיזיות:שיתוק איברים, פרפורים, דום לב ועוד.

בהסברה שאנחנו עושים לבני נוער, חיילים וחבר'ה לפני שחרור, אני תמיד אומרת שמתחילים מסקרנות, ומנסים קנביס, זה נחמד ואז יש חוויה טובה ושוב מנסים. אני מעבירה את המסר שהבחירה קיימת, לבחור שלא לקחת את הסיכון הזה מתוך כל הסבל שאני רואה שנגרם לנפגע, למשפחה שלו, לחברים הקרובים. עבור הסביבה הקרובה זו חוויה קשה מאד לראות את הנפגע במצב כזה. "זה כמו להיכנס לסלון הבית ולזרוק רימון", כפי שמתאר חיליק מגנוס, מי שחילץ מספר רב של מטיילים בעקבות שימוש בסמים. היה לך ילד נורמאלי, רגיל ופתאום

עומד מולך אדם משוגע, שצועק, חושב שהוא אלוהים, חושד בך שאתה כפיל. אני פוגשת מחזות קורעי לב, המטופל במצב פסיכוטי לא מודע למעשיו והמשפחה בדרך כלל בהלם. מה חשוב שאנשים שעוסקים במניעת מצבי סיכון ידעו ?

אורלי: ראשית,לעקוב אחרי שינויים התנהגותיים וחברתיים שנוצרים בקרב בני הנוער והצעירים: לפקוח עיניים על בני נוער שנמצאים במצוקה נפשית. חשוב שידעו שאנשים במצבים של מצוקת חיים נוטים יותר להשתמש ונמצאים בסיכון גדול יותר להתמכרות ולמשברים נפשיים שמחמירים. עבור בני הנוער, סמי הפיצוציות, שימוש בנדיפים למיניהם (גז צחוק לדוגמא) ובאלכוהול, נחשבים כמשהו פחות מסוכן, למרות שבפועל הפגיעה קיימת באחוזים גבוהים בדומה לסמים אחרים.

עומרי: לחזק את המסר שסמים זו בחירה: גם להשתמש וגם לא להשתמש זו בחירה, צריך לספק הבנה יותר מעמיקה על הסוגים של הסמים והשפעותיהם על מבנה האישיות של האדם, כמו גם הבנה של הקשר שבין מצבים נפשיים לסמים. להגביר את המודעות לגבי היקף התופעה: כל הסמים זמינים ונמצאים בהישג ידם של בני נוער וצעירים בכל מקום בארץ ובכל שכבה סוציו-אקונומית. חשוב שלא נהיה במצב של אדישות ש"פה אין את זה". המחקרים מראים שבמערכת החינוך בכיתות ז'-י"ב 10% משתמשים בסמים. בידיעה ברורה שהמחקרים לא משקפים את המציאות, נניח שיש 15% משתמשים. בביה"ס ממוצע יש 800 תלמידים בכיתות ז-יב זאת אומרת ש-120 משתמשים בסמים. בכל בי"ס שנכנס ונשאל את הסגל החינוכי על כמה תלמידים הם יודעים בוודאות שהם משתמשים בסמים, אני מעריך שהם יודעים על לא יותר מ-3-4. הפער הוא בלתי אפשרי וחייבים לשאול למה? הפער יכול להצביע בין היתר על מספר דברים: חוסר ידע, הבנה והתמצאות של הסגל החינוכי בכל מה שקשור לסמים, בחלק מביה"ס התלמידים לא רואים בסגל החינוכי כתובת לבעיות שאינן לימודיות, תרבות ארגונית בקרב תלמידים של הימנעות מהלשנה וחוסר הבנה של התלמידים את הסכנה האפשרית מסמים.

כפר איזון על חוף הים התיכון

תפיסת המניעה בביה"ס צריכה להשתנות במובן של התוצאה המצופה. מי שיבחר להסתכל על מניעה כ"אם השתמשו נכשלתי" הולך לתפיסת עולם של קצוות. אני מאמין בעולם של איזון. בעבודת המניעה חשוב לא לצפות ל- 100% הצלחה. 10% בקרב בני הנוער לא ישתמשו ללא קשר לתוכניות מניעה. 10% ישתמשו בסמים לא משנה מה נעשה. את ה 80% שבאמצע ניתן לחלק לארבע קבוצות: 1. דחיית גיל תחילת השימוש: ילדים שהצלחנו להזיז את גיל תחילת השימוש במקום בכיתה ז', "רק" ב-י"ב. לגביהם זו הצלחה מצוינת של המניעה. 2. מניעת שימוש במספר רב של סמים: במידה ונצליח לגרום לחלק מבני הנוער להשתמש "רק" בחשיש ולא ב-L.S.D ואקסטזי, עבורם זו הצלחה כבירה בתוכנית המניעה.

3. מניעת שימוש קבוע: יש ילדים שאם יעשנו "רק" 5 פעמים בג'ויינטים הצלחנו בעבודת המניעה.

4. מניעה מוחלטת: וכמובן בני נוער שיבחרו לא להשתמש בסמים. חיזוק נוכחות הורים: מחנכים חייבים להבין שגם כאשר יש קשר נפלא בין איש החינוך לילד, עדיין המורים הם תחנה חולפת וזמנית בחיי הילד. ההורים נמצאים שם מיום היוולדו, הם המערכת הקבועה. בראיה ארוכת טווח התהליך המשמעותי ביותר מתרחש בבית ההורים. יש תכונות שיכולות להביא לשימוש בסמים למשל: צורך בשליטה. ישנם בני-נוער וצעירים שרוצים להיות במצב של חוסר שליטה. לעומת זאת יכול להיות שפריקים של שליטה רוצים לחוות תחושות של חוסר שליטה ואז יהיה רצון להתנסות בחוויית הסם. בני נוער וצעירים המשתמשים בסמים בהקשר לקיום יחסי מין: חלק ישתמשו על מנת לחוות יחסי מין טובים יותר, למשל: אקסטזי כדי להגביר את התחושות, חשיש כדי לעוות את תחושת הזמן, קוקאין שמגביר תחושה של תאווה וחרמנות. סם מסוים יכול לתת לך את האומץ לגשת לבחורה. לפעמים אנשים רוצים לחוות יחסים חד מיניים וחוששים לבצע זאת, אז הם משתמשים בסם כדי לתת הסבר .

האם יש משהו חשוב שאתם רוצים להוסיף? עומרי: חשוב שננצל את הידע והניסיון כדי לעסוק במניעה, דבר שהתחלנו לעשות לפני 3-4 שנים. אנחנו עושים סדנאות לחיילים בחודש האחרון לשירות, מנסים לפתח מודל של סדנאות הורים לליווי נכון של הילד המטייל. כמו כן, אחרי יציאה ממשבר פסיכוטי אסור לגעת בשום סם גם אם אתה לגמרי בסדר וחזרת למסלול.

אורלי: לאלה שנפגעו צריכה במיוחד להיות ההבנה שיש להם רגישות לסם וברגע ש"המוח מצא דרך לפסיכוזה פעם אחת, הדרך לשם בחזרה קצרה הרבה יותר".

*מירה זהר בן יוסף, .A.M בסוציולוגיה אירגונית. מנחה במכון יסודות.

 

חמישי, 11 אוגוסט 2011

הסם הנעלם

האגדה מספרת כי בתחילת שנות ה-80 יצאה מנמל יפו בתל-אביב יאכטה מפוארת ועליה כמה עשרות צעירים, שהובטחה להם מסיבה יוצאת דופן מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. במהלך המסיבה הפרועה הוצע לחוגגים להשתמש בסם חדש שידוע כיום כ- GHB אך משווק תחת עשרות שמות נוספים כגון אקסטזי נוזלי ו"סם האונס". כמה שעות לאחר שהחוגגים לגמו בקבוקי מים אליהם הוחדר הסם, בידיעתם, חזרה היאכטה אל החוף כאשר רק רב החובל נשאר עומד על שתי רגליו. צוותי מד"א פינו מספר רב של פגועים לבתי החולים, שסבלו בעיקר מתשישות קשה, עילפון ורפיון שרירים. סביר להניח כי באותה תקופה טרם נחשב ה-GHB ל"סם האונס", אך ברור כי בכניסתו לארץ הוא הבהיר את מעמדו הבלתי מעורער כסם מסוכן שנמצא בראש הרשימה לצד הקטמין, הרוהיפנול וההרואין.

כיום ה-GHB מכונה בישראל ובמדינות רבות בעולם "סם האונס", זאת בעקבות ריבוי המקרים בהם יתכן והוא שימש ככלי בידיהם של אנשים, ככל הנראה בעיקר גברים, שבעזרתו סיממו את קורבנותיהם ולאחר מכן אנסו אותם. אולם למרות הבהלה שיצרה תדמית זו של הסם בקרב הציבור, אין ממצאים חד משמעיים לגבי התופעה. מכיוון ששרידי הסם נעלמים מהגוף תוך 12 שעות בממוצע מרגע נטילתו והמשתמשים בד"כ אינם זוכרים אם נטלו את הסם או קיבלו אותו, קשה לחוקרי המשטרה לקבל תשובות חד משמעיות האם אכן הקורבנות נאנסו לאחר שנטלו - בידיעה או שלא בידיעה - את הסם. על-פי נתונים של ארגון NIDA (National Institute of Drug Abuse), חלה בשנות ה-90 עליה דרמטית בדיווח על טיפול בנפגעי הסם ברחבי העולם. בשנת 1999 דיווחו על כ- 3000 מקרים. גם בישראל נרשמו מאות מקרים, בניהם קרבנות תקיפה מינית שדיווחו כי סוממו ועלה החשד כי מדובר בסם אונס. יחד עם זאת, מציינים גורמי משטרה ועובדי המעבדות לזיהוי חומרים, עד אשר אין הוכחה כי אכן היה שימוש בסם, מבחינתם הוא לא קיים. בכתבה שהתפרסמה בעיתון הארץ ב-30/8/07 טען ד"ר שלמה אלמוג, מנהל המעבדה הטוקסיקולוגית בבית החולים תל השומר, כי עד כה לא התקבלה שום הוכחה לקיומו של סם האונס. גם במשטרה יש מי שחושבים כי ייתכן שברוב המקרים מדובר בשכרות או בשכרות המשולבת בסמים אחרים וכי חוסר הנעימות והרצון להודות בשימוש בסמים מביא להמצאת סיפורים על "סם האונס".

למרות הבהלה שיצר הסם בקרב הציבור הרחב בישראל, ובעיקר בקרב הורים מודאגים ששולחים את ילדיהם לבלות במועדונים עם הוראה מפורשת "לא לשתות מבקבוק פתוח", ברור כיום כי הסם נדיר מאוד וקשה להשגה, וכי הסיכוי כי נער/ה יצרכו בעצמם אלכוהול, מריחואנה ואפילו אקסטזי, גבוה עשרת מונים מהסיכוי שיפגעו מסם האונס ובוודאי מהסיכוי שישתמשו בו על דעת עצמם. "סם האונס" ידוע כסם שמעניש את קורבנותיו והשפעותיו מרחיקות לכת. ניתן לחשוב כי רק אדם חסר גבולות ואפילו מטורף ייקח על עצמו סיכון וישתמש בסם על דעת עצמו. בכל הקשור לסם האונס אין ספק כי רב הנסתר על הגלוי ואולי ראוי כי מקומו יהיה בתחתית רשימת ההזהרות והסכנות בטרם יוצאים בני הנוער לבלות. יחד עם זאת, אין ספק שחשוב שהורים וילדיהם יהיו מודעים לסכנות הקיימות בכל הקשור לסם האונס.

* כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת מרצה ומנחה קבוצות בנושא התנהגויות סיכון וגיל ההתבגרות .

דו"ח מיוחד חושף את הנתונים הקשים מאחורי תקיפות מיניות בישראל: 7% מהקורבנות בנות פחות מ-9, רובן הכירו את התוקף וסם האונס לא אותר באף אחד מבין 1447 מקרי התקיפה שנבדקו, אולי בגלל שהוא מתפוגג במהירות מהגוף.

למרות שיותר מעשירית מהנאנסות שנבדקו במסגרת המרכז לנפגעות תקיפה מינית בבית החולים וולפסון סיפרו שהיו תחת השפעה של "סם האונס" באף מקרה אונס בארץ לא הצליחו לאתר את שרידי הסם בבדיקת מעבדה. זאת משום שהוא מתפרק מהר מאד ואין סימנים שלו בדם או בשתן. כך עולה מנתונים שנאספו במרכז לנפגעות תקיפה מינית בבית החולים וולפסון. הנתונים, שנאספו בשמונה השנים האחרונות, מאז החל המרכז לפעול, מראים עוד כי 44 אחוז ממקרי התקיפה המינית של נערות וצעירות מתרחשים במהלך סוף השבוע ולמעלה משליש מהמקרים מתבצעים כשהנפגעת תחת השפעת אלכוהול.

זה קורה בדרך כלל בכיתה ד' או ה' כשהילדים מתחילים לחפש את עצמאותם, ואז לאט לאט פרטי המידע על חיי ילדיכם שהיו עד עתה מנודבים באופן חופשי הופכים להיות סודיים, ואתם ההורים ממודרים. זו ממש אותה התקופה בה אתם הופכים מהורים ל"חופרים".

עם יד על הלב, גם אנחנו לא סיפרנו הכול להורים, אך מסיבה מאוד ברורה, פעם הדאגות היו אחרות והסכנות לא ארבו בכל פינה, לפחות לא כמו בשנות ה-2000 כשהנגישות של הסביבה אל ילדיכם ושל ילדיכם אל הסביבה דרך אמצעי התקשורת והמחשב גדולה מתמיד והמוסר, וערכים ברורים המכוונים למותר ואסור, מוסרי ולא מוסרי, פשטו את הרגל במקומות רבים. אז על מי נסמוך אם ילדנו בצרה ואנו לא שם להושיעו?

כששאלתי את אחת הנערות מה את עושה אם את רוצה שההורים לא ידעו שאת שותה, היא ענתה לי שהיא הולכת לישון אצל חברה שלה ו"מסמסת" להוריה שהיא ישנה אצלה. הוריה כנראה סומכים על ההורה המבוגר האחראי שנמצא שם שידאג לבנות, יבדוק שהן בסדר ואם הן הגיעו שתויות הביתה, ידווח להם על כך. לצערי, תרבות הכיסוי וקשר השתיקה נפגשים בדיוק במקום הזה. החברה מגנה על חברתה ומלינה אותה ופעמים רבות ההורים לא מעבירים מידע על החברים של ילדיהם בשם שמירת האמון בין ההורה לבין ילדו המארח.

כשאני משוחח עם ילדים ומנסה להבין את הסיבות שבעטיין הם יסתירו מההורים מידע שההורים צריכים לדעת, הם עונים לי בדרך כלל שהם מפחדים לאכזב את ההורים או מפחדים מכך שיכעסו, יענישו או יסגרו להם את ברז דמי הכיס. עם זאת, הם מוסיפים, הם כן יספרו להוריהם אם האירוע יגיע ממש לסכנת חיים. לדוגמא, אלו דבריו של ילד בכיתה ח' מהשרון:"אם מישהו פונה לבית חולים בגלל הרעלת אלכוהול, רק אז צריך להודיע להורים, אבל אם רק שתה וקצת התמסטל, זה לא נורא בכלל".

מהשורה הזו, שחוזרת על עצמה כמשנה סדורה מפי בני הנוער, ניתן להסיק את הברור מאליו: פעמים רבות אין לבני הנוער את היכולת לבחון את הדברים בראיה קדימה. הם ילכו על החבל בתקווה לא ליפול וחלקם, אולי אפילו רובם, יעברו אותו מבלי להיפגע. השאלה אם ילדיכם יהיה בחלק שכן יפגע רק כי הוא שתה, לא שם לב וחצה את הכביש באדום, או נוצל מינית בעקבות השתייה, או בחר לטפס על עמוד חשמל כשהוא שיכור ועוד אינספור דוגמאות.

זה נכון, לכל ילד הזכות והחופש לפרטיות וישנם סודות נעורים יפים ומתאימים. אך קשר השתיקה כיום איננו על אהבות תמימות וחברויות ועל הילד שמאוהב במורתו, אלא על אלכוהול, על שימוש בגראס, על התנהגות מסוכנת, על נהיגה בשכרות ועוד.

ושוב הורים, זו אחריותנו להמשיך ליזום שיחות עם הילד במכונית, בארוחת הצהריים, ביום שישי בערב לפני היציאה, בשבת בצהריים אחרי החזרה. הם דור חכם מאוד. הם יבינו. תסבירו להם את חששותיכם ואת הסיבות לגבולות שאתם שמים להם. הם יודעים שזה תפקידכם ומצפים לזה מכם. הם לא יודעים הכל!

תסבירו להם שקשר השתיקה הזה משאיר אותם לבד מול העולם ההולך וגדל הזה ושאתם ההורים, לא תוכלו להגן ולשמור עליהם במקומות שבהם הם חוסמים מידע.

* נעם לפיד עובד סוציאלי ומנחה סדנאות הורים ובני נוער

אתר האינטרנט של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול נועד לשפר את הקשר עם הציבור הרחב ולאפשר העברת מידע.

המידע באתר מחולק לפי תחומי הפעילות של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול: אכיפה, הסברה, חינוך ומניעה, טיפול ושיקום, מחקר, הדרכה והכשרה, מרכז מידע וספרייה.

אפשר למצוא באתר מידע רב מישראל ומחו"ל על חומרים פסיכו-אקטיביים והשפעותיהם, החוקים שמסייעים לרשויות החוק, דרכי הטיפול בהתמכרות לסמים ולאלכוהול ומרכזי הטיפול שקיימים בארץ, תוכניות חינוך שמסייעות במניעת השימוש בסמים מלכתחילה ומידע על קורסים והשתלמויות בתחום.

האתר עשיר מאוד במחקרים ופרסומים וכן במצגות שאפשר להגיע אליהם בעזרת חיפוש לפי נושא למי שמעוניינים לעיין בספרייה הממשית של הרשות שבה יותר מ-10,000 פריטי מידע ובהם ספרים, מחקרים, מאמרים וכתבי עת.

באתר מצויים גם קישורים רבים מישראל ומחו"ל למי שמעוניינים להרחיב את ידיעותיהם מעבר למה שמצוי באתר הרשות. אפשר לשלוח שאלות ובקשות למידע או להביע דעות, מתוך האתר וכן מתוך הפורום הפתוח לציבור. אפשר לפנות אלינו גם בקו הטלפון 1-700-500-508 – קו חם הפתוח לציבור הרחב במשך 24 שעות ביממה ונותן מענה לכל שאלה, בעיה, או צורך במידע הקשור בסמים ואלכוהול, להורים ולילדים כאחד.

כיום ניתן למצוא באנגים או מכשירים המשמשים גם לצריכת סמים בפיצוציות רבות ברחבי הארץ.

מליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק ממשלתית הקובעת עונש מאסר של עד חמש שנים למי שמייצר, מוכר, מציג למכירה או סוחר בכלי שייעודו העיקרי הוא להכנת סם מסוכן או לצריכתו, לרבות כלים לעישון סמים. במהלך דיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת הוסבר כי עד היום כמעט לא נאכף האיסור על החזקת ומכירת באנגים בהקשרו המסחרי, משום שניתן היה להעמיד אדם לדין רק אם השתמש במכשיר על-מנת לצרוך סמים בפועל. כל עוד לא זוהו שרידי סם בכלי, לא ניתן היה להרשיע את מי שהחזיק בו.

יו"ר ועדת החוקה, ח"כ פרופ' מנחם בן-ששון (קדימה), אשר הכינה את החוק במהלך הליכי החקיקה אמר לאחר אישור החוק:

"שמנו סוף לתופעה מסוכנת שהתפרשה על ידי הציבור כהעלמת עין לכאורה של הרשויות ממכר של כלים לעישון סמים. אני מקווה שהחוק החדש יפחית בצורה ניכרת את היקף השימוש בסמים, ואם כך יהיה – הרי שעשינו מלאכתנו"

JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL

אתה כאן: פרסומי המכון עיתון יסודות מציג מאמרים לפי תגית: נוער סמים